השפעת גירושין על ילדים
השפעת משבר גירושין על ילדים – מה הן בעצם ואיך הן משפיעות על החיים של הילדים בהווה ובעתיד? האם כל הילדים חווים את אותן ההשפעות? מה הם יכולים לחוש ברמה הרגשית, ואיך זה מתבטא בהתנהגות שלהם בבית, עם חברים ובבית הספר ? ואיך החוויה של פירוק המשפחה בילדות יכולה לעצב את הבחירות והדפוסים שלהם כשהם עצמם יהיו מבוגרים בזוגיות? מדובר בסוגיה מורכבת עם השלכות נרחבות שחשוב להכיר .
אם אתם הורים החווים משבר זוגי או נמצאים בתהליכי גירושין, כדאי שתכירו מהי השפעת הגירושין על הילדים. מדובר בהשפעות הרגשיות, ההתנהגותיות וארוכות הטווח של המשבר על הילדים שלכם. וגם, כיצד ניתן לתמוך ולסייע להם להתמודד עם המשבר בצורה הטובה ביותר.
השפעות רגשיות על הילדים
תחושת חוסר ביטחון ופחד נטישה
אחת מהשפעות גירושין על ילדים שהיא רגשית ועמוקה ביותר זו תחושת חוסר הביטחון ופחד הנטישה שהם מעוררים. הילדים, שעד כה נשענו על הביטחון והיציבות שסיפקו ההורים, חווים פתאום קרקע רעועה ואיום על שלמות המשפחה.
בגיל צעיר, הילדים תלויים לחלוטין בהורים שידאגו לצרכיהם הפיזיים והרגשיים. המחשבה שההורים לא מסתדרים ביניהם ושאחד מהם עלול לעזוב את הבית, מערערת את תחושת הביטחון הבסיסית הזו. הילד חושש שאם ההורים לא אוהבים זה את זה, אולי הם גם יפסיקו לאהוב אותו או לדאוג לו. הוא עלול לדמיין בראש תרחישים מפחידים על עתיד לא ברור.
אצל ילדים בוגרים יותר, חוסר הביטחון לובש צורה מורכבת יותר. גם אם הם מבינים שקיומם האישי אינו תלוי לגמרי בהורים, הם עדיין זקוקים לתחושה שיש להם על מי לסמוך ושהמשפחה היא בסיס יציב. המחשבות על פירוק המשפחה או חלוקת החיים בין שני בתים עלולות לייצר אצלם בלבול וחרדה. שאלות של נאמנות ושל יכולת לסמוך על המבוגרים עולות ומטרידות.
חוסר הוודאות מייצר אצל הילדים מחשבות טורדניות ופחדים. הם עסוקים בניסיונות לנחש מה יקרה, אם ההורים יתגרשו, אצל מי הם יגורו ואיך ייראו החיים מעתה. הפחד מהלא נודע, מאובדן הקשר עם אחד ההורים, משינויים בסדרי הביקורים או ממעברי דירה, מעיק ומכביד. לעתים הילד נדרש להתמודד עם שינויים של ממש כבר במהלך המשבר, כמו פרידות זמניות מההורים, מה שמחזק את חוויית חוסר הביטחון.
תחושת חוסר הביטחון עלולה ללוות את הילד לאורך זמן, גם אחרי שההורים נפרדו והסדירו את חייהם בנפרד. היא עלולה להשפיע על היכולת שלו לבטוח באחרים ולהיקשר, ולהוביל לחרדת נטישה בקשרים מאוחרים יותר בחייו. חשוב לכן שההורים ישדרו לילד ביטחון ויתמכו בו ככל שניתן גם בשיא המשבר. הסברים על כך שההורים ימשיכו לאהוב אותו ולדאוג לו תמיד, שמירה על קשר רציף ועקבי, והימנעות משיתוף בפרטים מיותרים של המשבר, יכולים לצמצם את תחושת חוסר הביטחון. אם הילד סובל מפחד נטישה קיצוני או חרדה מוגברת, כדאי להיעזר בעזרה מקצועית שתסייע לו לעבד את הפחדים ולהשיב את תחושת הביטחון האישי.
בלבול וקונפליקט נאמנות
כשההורים נמצאים במשבר זוגי, הילדים מוצאים את עצמם במצב מבלבל שמעורר קונפליקט פנימי. מצד אחד, הם אוהבים את שני ההורים ורוצים לשמור על יחסים טובים עם שניהם. מצד שני, הם חשים שנאמנותם נתונה במבחן והם נדרשים לבחור צד או לגונן על הורה אחד מפני השני.
הבלבול נובע מהפער בין הדימוי שהיה לילדים על ההורים כזוג אוהב ויציב, לבין המציאות החדשה של ריבים, האשמות הדדיות וחוסר הסכמה. פתאום כל צד מספר סיפור אחר ומנסה למשוך את הילד לצידו. הילד מתקשה להבין מי צודק, איך עליו להרגיש ומה מצופה ממנו בסיטואציה כל כך לא מוכרת ומלחיצה.
לא פעם ההורים מערבים את הילדים בריבים שלהם, גם אם לא במכוון. הם חולקים איתם מידע על בגידות או טענות, מבקשים מהם להעביר הודעות, או מנסים לברר דרכם פרטים על ההורה השני. זה מעמיד את הילדים במצב בלתי אפשרי של "סוכן כפול" שאמור להיות נאמן לשני הצדדים, למרות שהם מסוכסכים.
הקונפליקט מחריף כשהילד מבין שכל בחירה שלו לטובת הורה אחד עלולה להתפרש כבגידה כלפי ההורה השני. אם למשל האבא מבקש מהבן לבלות איתו סוף שבוע נוסף, הבן חושש לסרב כדי לא לפגוע בו. מצד שני הוא יודע שאמא תכעס ותחשוב שהוא מעדיף את האבא עליה. הוא לכוד בין הפטיש לסדן ומרגיש אשם ובלתי ראוי בכל מקרה.
לעתים הילד מגיב לקונפליקט בכך שהוא לוקח על עצמו תפקיד מגונן ומנחם כלפי ההורה שנתפס כחלש יותר או פגוע. הילדה שמתנחמת לאמא הבוכה אחרי ריב ומבטיחה לה שהיא תמיד תהיה לצידה, או הבן שמנסה להיות "גבר" ולתמוך באבא מול האשמות האם. אלה תפקידים שילדים לא אמורים ולא מסוגלים לקחת, והם יוצרים עומס רגשי גדול ובלבול לגבי מקומם במשפחה.
הבלבול וקונפליקט הנאמנות הם תופעות טבעיות אצל ילדים להורים במשבר, אך אם לא מטפלים בהם נכון הם עלולים להסלים לכדי נזק התפתחותי וחוויה טראומטית. חשוב שההורים ינסו להימנע ככל האפשר מלערב את הילדים בסכסוך, לא יבקשו מהם לקחת צד ולא ישתפו אותם בפרטים מיותרים. עליהם להדגיש שוב ושוב שהילד אינו אחראי למצב ושמותר לו לאהוב את שני ההורים, לבלות ולשמור על קשר עם שניהם. הילד צריך לשמוע שהקונפליקט הוא לא שלו, ושיש לו רשות להיות ילד ולא לקחת על עצמו אחריות של מבוגרים.
כעס, תסכול ודיכאון
משברים זוגיים מציפים את הילדים במגוון רגשות קשים ומבלבלים. בין הבולטים שבהם – כעס, תסכול ודיכאון. רגשות אלו משקפים את המצוקה הפנימית העמוקה של הילדים אל מול המציאות המשפחתית המורכבת והמאיימת.
הכעס של הילדים מופנה לרוב אל ההורים. הם כועסים על כך שהמבוגרים האחראים להם לא מצליחים לפתור את הבעיות ולשמור על שלמות המשפחה. הילדים חשים שההורים הפרו את ההבטחה הבסיסית לספק להם בית בטוח ויציב. במיוחד כשהמשבר מלווה בהאשמות הדדיות ובאלימות מילולית, הילדים כועסים על ההתנהגות הפוגענית וחסרת האחריות בעיניהם.
לעתים הכעס מופנה יותר אל אחד ההורים – זה שנתפס כ"אשם" במשבר או שמתנהל באופן מרגיז יותר מבחינת הילד. ילד שכועס על אביו הבוגדני עלול להתפרץ כלפיו בצעקות או בהתנהגות מתריסה. ילדה הכועסת על אמה ש"נטפלת" לאביה בטענות בכל שיחת טלפון, עשויה להתעמת איתה ולהאשים אותה בהחרפת המצב.
אל הכעס מתלווה תחושה עזה של תסכול. הילדים מרגישים שהם לא שולטים במצב, שלא משנה מה הם יעשו או יגידו – המצב לא ישתנה. התסכול הזה מוביל אותם לא פעם להתפרצויות זעם או להתנהגויות אימפולסיביות. כמו בן שמשליך חפצים ברגע של כעס או בת שמכריזה שהיא עוזבת את הבית כי "נמאס לה מכולם". הם רוצים להביע את הכאב שלהם, גם אם באופן הרסני.
כשהמצב הקשה נמשך זמן רב, והורים שקועים בעצמם ופחות פנויים רגשית לילדים, עלול להתפתח דיכאון. הילדים חווים עצב עמוק, ייאוש ותחושה שהחיים קודרים וחסרי משמעות. הם עלולים לאבד עניין בפעילויות שאהבו, לסבול מהפרעות שינה ואכילה או לבטא רצון למות. דיכאון הוא מצב מסוכן המחייב טיפול מקצועי, אך למרבה הצער לא תמיד ההורים השרויים במשבר מבחינים בסימנים אצל ילדיהם.
כל הרגשות הקשים הללו הם תגובה נורמלית למצב חיים לא נורמלי ומלחיץ. אך ללא מענה הולם הם עלולים להחמיר ולהוביל להתנהגויות ולקשיים הדורשים התערבות טיפולית.
ההורים נדרשים להכיל את הרגשות של ילדיהם, לתת להם לגיטימציה לחוש ולבטא אותם, אך גם לספק להם תמיכה וכלים להתמודדות. עליהם להעביר מסר שהם אוהבים את הילדים ללא תנאי, ושהכעס והתסכול הם מובנים וקבילים במצב כזה. במקביל חשוב לשים גבולות ולהזכיר שיש דרכים נכונות ולא נכונות להביע את הרגשות. ילד זקוק לאוזן קשבת, להכלה אך גם להכוונה ולדוגמה אישית איך להתנהל נכון גם ברגעים קשים. ככל שההורים יצליחו לתת לילדים יותר יציבות רגשית, תשומת לב חיובית ותקווה בתוך המשבר, כך הילדים יצליחו לצלוח אותו בצורה בריאה יותר.
השפעות התנהגותיות על ילדים
בעיות התנהגות ואגרסיביות
משברים זוגיים עלולים להוביל לשינויים התנהגותיים אצל ילדים, ובפרט לעליה בהתנהגויות בעייתיות ואגרסיביות. הילדים, הסופגים את המתח והשליליות בבית, מתקשים לווסת את רגשותיהם ועלולים לאמץ דפוסי התנהגות לא רצויים כדרך להתמודד עם המצב.
כשילדים חשים תסכול, כעס וחרדה בעקבות הקונפליקטים בין ההורים, הם עלולים לפרוק זאת דרך התנהגות תוקפנית. למשל, ילד שתמיד היה רגוע ושקט, מתחיל להרביץ לחברים בגן או לאחים שלו בבית. ילדה אחרת אולי תטרוק דלתות, תצעק או תשליך חפצים כשהיא כועסת. המסר שהילדים קולטים כשההורים מתווכחים בצורה קולנית או אלימה הוא שזו דרך לגיטימית לנהוג במצבי מתח וקונפליקט.
במקרים מסוימים, הילדים עלולים לפתח בעיות התנהגות מתמשכות כמו התפרצויות זעם, הרטבה או הצקות לאחרים. הקושי לשלוט בדחפים ולהתנהל באופן מווסת מאפיין חלק מהילדים במצבי משבר משפחתי. הבעיות הללו פוגעות בתפקוד של הילד, ביחסים עם האחרים ולעתים אף מסכנות אותו ואת סביבתו.
התנהגויות מרדניות ומתריסות הן גם תופעה שכיחה אצל ילדים להורים במשבר זוגי, במיוחד אצל מתבגרים. הם עשויים להפר כללים במודע, להתחצף להורים או לסרב לשתף פעולה. ההתנהגות הזו משקפת את הכעס שהילדים חשים כלפי ההורים שלא הצליחו לשמור על יציבות המשפחה. זו גם דרך עקיפה למשוך תשומת לב ולהזכיר להורים הלחוצים שהם זקוקים לטיפול ולהכלה.
במצבים אלו חשוב שההורים יהיו מודעים להשפעת המשבר על ילדיהם ולא יפרשו את ההתנהגויות הבעייתיות כ"סתם" חוצפה או רוע. נדרשת הבנה שמאחורי ההתנהגות עומדים צרכים רגשיים ומצוקה פנימית עמוקה. יש להגיב ברגישות אך גם לשמור על גבולות, ובמקביל לספק לילדים ערוצים בריאים יותר לביטוי רגשי כמו שיחות, יצירה או פעילות ספורטיבית. במקרי קיצון כדאי להיעזר באנשי מקצוע שיסייעו להתמודד עם הבעיות ההתנהגותיות.
נסיגה חברתית והסתגרות
משבר זוגי של ההורים עלול לדחוף ילדים לכיוון ההפוך מהתנהגות אגרסיבית – נסיגה חברתית והסתגרות. כשהילדים חווים אווירה מתוחה ולא יציבה בבית, הם עלולים להגיב בהתכנסות פנימה ובהימנעות ממגע חברתי.
ילד שבדרך כלל שמח ופעיל, עשוי להפוך שקט ומופנם יותר בתקופת המשבר המשפחתי. הוא מבלה יותר זמן לבד בחדר, נמנע מליזום שיחות או אינטראקציות עם בני משפחה ומצמצם מפגשים עם חברים.
הסיבות לכך מגוונות. לעתים הילד חש עצוב ומדוכא ופשוט חסר אנרגיה ומוטיבציה לקשר, ולעתים הוא שקוע בדאגות ובמחשבות על המצב בבית וזה גוזל את מרבית תשומת הלב שלו.
במקרים מסוימים, הנסיגה החברתית של הילד נובעת מתחושת בושה או רצון להסתיר את הבעיות של ההורים. הוא חושש שאם יזמין חברים הביתה הם ייחשפו למתח ולמריבות, או שמא יאלצו אותו לדבר על המצב ולחלוק דברים שמביכים אותו. מתבגרים רגישים במיוחד לנושא של מה יגידו החברים ועלולים להתבודד כדי להימנע ממבוכה.
הסתגרות יתר עלולה להחמיר ולהפוך להימנעות מוחלטת מקשרים חברתיים. ילד שמתרגל להיות רוב הזמן לבד, מתקשה יותר ויותר ליזום ולתחזק יחסים עם אחרים. הוא עלול לפתח חרדה חברתית, קושי לבטוח באחרים ותחושת בדידות עמוקה. הנסיגה פוגעת גם בהזדמנויות של הילד לשתף את הקושי שלו ולקבל תמיכה מדמויות משמעותיות בסביבתו כמו חברים, מורים או בני משפחה אחרים.
כדי לסייע לילדים מסוגרים על רקע משבר הורי, ההורים צריכים להיות קשובים ולשים לב לסימני ההתכנסות וההסתגרות. חשוב להזמין את הילד לשיחה, להרגיע שזה בסדר לחלוק את הקושי ולהבהיר שהבעיות של ההורים אינן באשמתו. עידוד עדין ליציאה מאזור הנוחות החברתי, כמו הצעה להזמין חבר או הרשמה לחוג שאהוב עליו, יכולים לעזור לילד לצאת בהדרגה מההסתגרות ולשמר את הקשרים החשובים לו. מומלץ גם לשתף גורמים תומכים בסביבה כמו מורים או יועצת בית הספר כדי שיוכלו אף הם לסייע בחיזוק הילד ובהפחתת הבידוד החברתי.
ירידה בתפקוד הלימודי
משברים זוגיים של ההורים משפיעים לא רק על ההתנהגות החברתית והרגשית של ילדים, אלא גם על התפקוד הלימודי שלהם. כשהילד נתון במתח ובלחץ בגלל הסכסוכים בבית, קשה לו יותר להתרכז בלימודים ולהשקיע בהם את המאמצים הנדרשים.
לדוגמא, ילדה שתמיד הצטיינה בבית הספר, מתחילה פתאום להגיש שיעורי בית חלקיים או אפילו לא מכינה אותם כלל. הירידה בתפקוד יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהכנה לא מספקת למבחנים, האטה בקצב הלמידה, ציונים נמוכים יותר או ריבוי היעדרויות מבית הספר.
הקושי להתרכז בלימודים נובע משתי סיבות עיקריות. האחת, הילד שקוע במחשבות ובדאגות לגבי המצב בבית וזה גוזל ממנו אנרגיה ומשאבים קוגניטיביים. הוא מוצא את עצמו בוהה בספר או בדפים ומתקשה לקלוט את החומר הנלמד. סיבה שנייה היא שההורים, הלחוצים והעסוקים בבעיות שלהם, מפנים פחות זמן ותשומת לב לנושא הלימודי. הם אולי שוכחים לבדוק שיעורים, מתקשים לשבת ולהסביר חומר או נעדרים מאירועים חשובים בבית הספר.
גם האווירה הביתית הטעונה אינה מספקת את התנאים האופטימליים ללמידה. קשה לילד להתרכז כשברקע יש ויכוחים, טריקות דלתות או שתיקה מתוחה. ייתכן שחסרים לו פינה שקטה או מחשב זמין כדי להכין שיעורים בנחת. בבתים מסוימים, הילד מוצא את עצמו נדרש לקחת יותר אחריות על אחים קטנים או על מטלות הבית, מה שמותיר לו פחות זמן ללימודים.
כל הגורמים הללו מצטברים לפגיעה בהישגים הלימודיים. זה עלול להשפיע על הביטחון העצמי של הילד, שחש שאינו עומד בציפיות או משווה את עצמו לחבריו. במקרים מסוימים נוצר מעגל קסמים שלילי, כי הקושי בלימודים מוסיף עוד רובד של כישלון ותסכול לחוויה הקשה ממילא של המשבר בבית.
חשוב שההורים יהיו ערים לקשיים של הילד ויסייעו לו להתמודד איתם. דרכי הסיוע יכולות לכלול יצירת סביבה ביתית תומכת יותר בלמידה, תיאום ושיתוף פעולה רציף יותר עם בית הספר, עידוד ומתן משוב חיובי על ההשקעה גם כשהתוצאות עדיין אינן מספקות, או הפניה לסיוע מקצועי כמו שיעורים פרטיים. המסר העיקרי לילד צריך להיות שההורים לצידו ומוכנים לעזור לו להתגבר על הקשיים הלימודיים שהמשבר יצר.
השפעות ארוכות טווח
קשיים ביצירת מערכות יחסים בבגרות
השפעת גירושין על ילדים אינה מסתיימת בילדות. חוויות הפרידה, הסכסוך והשינויים המשפחתיים עלולים להטביע חותם על אישיותם ודפוסי ההתקשרות שלהם גם בבגרות. אחד התחומים בהם ניכרת השפעה זו הוא יכולתם של הילדים לבנות מערכות יחסים זוגיות יציבות ומספקות כשהם עצמם מתבגרים.
ילדים להורים גרושים ספגו לעתים דפוסים בעייתיים של אינטראקציה בין בני זוג. הדימויים שלהם לגבי אהבה, נישואים ומשפחה עלולים להיות מוטים ולא בריאים. אם גדלו בבית בו היו הרבה ויכוחים, האשמות, חוסר תקשורת או בוז הדדי, הם עלולים לחשוב שכך נראים כל הקשרים הזוגיים וכך זה "נורמלי" להתנהג בתוך מערכת יחסים. הם עלולים לסבול מהפרעות התקשרות, לא לדעת איך לבטא רגשות ולפתור קונפליקטים בצורה בונה.
בנוסף, החוויה של פירוק המשפחה והתבדות האמונה בזוגיות מאושרת ובת קיימא עלולה לייצר אצלם ספקנות ופחדים לגבי מערכות יחסים. הם חוששים להיפגע שוב, חוששים לאכזב ולהתאכזב. הקושי לבטוח בבני זוג נובע מתחושה פנימית עמוקה שאין על מי לסמוך ושהכל בסוף מתפרק. עבור חלקם הפתרון הוא להימנע מקשרים רציניים, ליצור יחסים שטחיים בלבד. עבור אחרים הפחד מנטישה הופך לצורך כפייתי לשלוט בבן הזוג ולהדק את הקשר עד כדי חנק.
ישנם מחקרים המראים שאחוז הגירושין גבוה יותר בקרב בוגרים שהוריהם התגרשו בילדותם. הקשיים בזוגיות לא מגיעים בהכרח מחוסר אהבה או רצון טוב, אלא מחוסר מיומנויות וכלים להתמודד עם אתגרים. כשבן הזוג עצבני או מתוסכל הם לא תמיד יודעים איך להגיב בלי להסלים את המצב. הם מתקשים לווסת את הרגשות ולווסת את מידת הקרבה והמרחק בזוגיות באופן בריא.
עם זאת, חשוב להדגיש שמדובר בהכללות. לא כל הילדים להורים גרושים סובלים מהקשיים הללו. זהו אחד מגורמי הסיכון, אך יש עוד השפעות ממתנות כגון אופי הגירושין, איכות הקשר עם ההורים אחרי הפרידה, יחסים קרובים עם אחים או דמויות משמעותיות אחרות, חוסן נפשי ועוד. ילדים רבים שחוו גירושין מפתחים דווקא רגישות, אמפתיה ומוטיבציה עזה לבנות זוגיות טובה ושונה מזו של הוריהם.
ועדיין, מומלץ שבוגרים שמרגישים שחוויית הגירושין משפיעה על הזוגיות שלהם, יתייעצו עם איש מקצוע. טיפול זוגי או אישי יכול לסייע להם להבין את הדפוסים המושרשים, להבחין בין העבר להווה ולפתח דרכים בריאות ליצירת קשר בוגר, מודע ומבוסס. הם יכולים ללמוד שיש מגוון של מערכות יחסים, שקשיים הם חלק טבעי מכל זוגיות ושיש להם היכולת והזכות לכתוב את הסיפור שלהם.
סיכון מוגבר לבעיות נפשיות
ילדים החווים משבר גירושין מצויים בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות נפשיות, הן בטווח המיידי והן כמבוגרים. המצוקה הרגשית, חוסר היציבות והשינויים המשמעותיים בחיי הילדים עלולים להשאיר צלקות פסיכולוגיות ארוכות טווח. לעתים קרובות קשיים אלו אינם מקבלים מענה מתאים בזמן אמת, כי ההורים עצמם שרויים במשבר ופחות קשובים למצוקות הילדים.
אחת הבעיות הנפשיות השכיחות בקרב ילדים להורים גרושים היא חרדה. חוויות של נטישה, קונפליקטים עזים וחוסר ודאות לגבי העתיד מייצרות פחדים עמוקים ותחושת חוסר ביטחון בסיסי. הילדים עלולים לפתח הפרעות חרדה כמו חרדת נטישה, חרדה חברתית או אפילו הפרעת פאניקה. הם דואגים כל הזמן מה יקרה, חוששים מכל שינוי ומרגישים שאין להם שליטה על חייהם. החרדה באה לידי ביטוי בסימפטומים פיזיים כמו כאבי בטן או ראש, או בהתנהגויות של היצמדות ונסיגה חברתית.
גם סימפטומים דכאוניים עלולים להופיע בשכיחות גבוהה יותר. תחושות של עצב מתמשך, חוסר אונים ואובדן תקווה מאפיינות לעתים את ההתמודדות של הילדים. הם מאשימים את עצמם במתרחש, חשים בדידות ומנותקים מהסביבה. סימני האזהרה לדיכאון כוללים ירידה בתפקוד בבית הספר, שינויים בתיאבון או בשינה, חוסר עניין בפעילויות שנהנו מהן בעבר והתבטאויות של חוסר טעם בחיים.
במצבים קיצוניים, משבר גירושין טראומטי עלול להוביל אף להפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). זה קורה בייחוד כשהילדים נחשפו לאלימות פיזית ומילולית בין ההורים, או אם הפרידה לוותה באירועים מזעזעים כמו בגידה פומבית או עזיבה פתאומית של ההורה מהבית. סימפטומים פוסט טראומטיים כוללים פלאשבקים וסיוטי לילה, עוררות יתר ותגובתיות, וניסיונות הימנעות מכל גירוי שמזכיר את הטראומה.
בגיל ההתבגרות עלולות להתווסף בעיות של שימוש בחומרים ממכרים, הפרעות אכילה והתנהגויות סיכון, כדרך הרסנית להתמודד עם הכאב והבלבול הפנימי. מתבגרים כועסים ומתוסכלים מהמצב בבית ומנסים לברוח למציאות אחרת דרך אלכוהול, סמים או יחסי מין מזדמנים. הדחף להרגיש שליטה על משהו מוביל אותם לעתים לפגוע בגוף שלהם דרך הגבלת אכילה קיצונית או אכילה אובססיבית. גם אובדנות ופגיעה עצמית מדווחים בשכיחות גבוהה יותר אצל מתבגרים להורים גרושים.
על ההורים לשים לב לתמרורי האזהרה ולא לפחד לבקש עזרה מקצועית. ככל שמאבחנים ומטפלים בבעיות מוקדם יותר, כך גדלים הסיכויים למנוע הידרדרות והחמרה של המצב. במקביל, חשוב שההורים יעשו כל שביכולתם כדי לצמצם את חשיפת הילדים לסכסוכים הזוגיים, לשמור על קשר אוהב ותומך איתם, ולהעניק להם את תחושת הביטחון והיציבות שהם זקוקים לה. טיפול רגשי למשפחה כמכלול וגם עבור הילדים כפרטים, יכול להוות מרחב מיטיב להתמודדות עם האתגרים. המסר המרכזי צריך להיות שהקושי הוא זמני, ושעם העזרה והכלים הנכונים אפשר לצמוח ולשגשג למרות ואף בזכות המשבר.
השפעה על עמדות כלפי זוגיות ונישואים
החוויה של משבר וגירושין של ההורים משפיעה באופן משמעותי על האופן בו ילדים תופסים ומפנימים את מושגי הזוגיות והנישואים. המודלים ההוריים משמשים עבור הילד מראה לטוב ולרע, וכשהמראה הזו משקפת מערכת יחסים כואבת ולא מתפקדת, זה מעצב את עמדותיו ואמונותיו לגבי קשר זוגי בכלל.
ילדים שהורגלו לראות את ההורים רבים, פוגעים זה בזה או אומללים ביחד, עלולים לפתח ציניות וחשדנות כלפי הרעיון של אהבה ונישואים מאושרים. במקום לראות בזוגיות ובמשפחה מקור לביטחון ולסיפוק הדדי, הם רואים בהם מלכודת של סבל וכישלון בלתי נמנע. הנחת היסוד שלהם היא שמערכות יחסים לא יכולות להחזיק לאורך זמן, ושתמיד מישהו ייפגע בסוף. זוהי תפיסה מייאשת שמובילה אותם להסתייג מהתחייבויות ארוכות טווח.
מצד שני, ישנם ילדים שדווקא מפתחים אידיאליזציה מוגזמת של זוגיות, כתגובת נגד לחוויה הקשה של ההורים. הם חולמים על אהבה אולטימטיבית שתפצה אותם על הפגיעה והאכזבה שחוו. הם מאמינים בקשר מושלם ללא צרימות או ויכוחים, ומציבים רף בלתי אפשרי לבני הזוג שלהם. כשהמציאות מתנפצת על סלע הציפיות המופרזות, הם מרגישים שוב נבגדים וחוזרים להאמין שאין דבר כזה זוגיות טובה.
ילדים רבים לומדים להסתייג ממוסד הנישואים באופן ספציפי. הכישלון של נישואי ההורים גורם להם לראות את הטקס והחוזה המשפטי כריקים מתוכן וכלא רלוונטיים לאהבה אמיתית. הם מעדיפים זוגיות ללא נישואים, מתוך אמונה שכך יהיה להם קל יותר להיפרד "כשזה לא ילך". בתת מודע הם מכינים את עצמם לכישלון, ונמנעים מלקחת אחריות ומחויבות עמוקה לבני הזוג שלהם.
עוד תופעה מדאיגה היא העברה בין דורית של דפוסים בעייתיים בזוגיות. במיוחד בנים שראו אב אלים או בוגדני, או בנות שספגו מודל של אם מבטלת את עצמה ונשארת בקשר פוגעני – עלולים לחקות בבגרותם את ההתנהגות ההורית בלי משים. הלא-מודע שלהם מכתיב להם לשחזר את מה שהכירו מהבית, גם אם בפועל הם סולדים מכך. הם מוצאים את עצמם בוחרים שוב ושוב בני זוג לא מתאימים, נקלעים לריבים על אותם נושאים כמו ההורים, או מאמצים עמדות שוביניסטיות או נכנעות בזוגיות.
אך חשוב לזכור שמדובר בהכללות, וכי השפעת הגירושין על כל ילד היא ייחודית. ילדים רבים שחוו פירוק משפחתי מפתחים דווקא עמדות בריאות יותר כלפי זוגיות. הם לומדים מהטעויות של ההורים, מפנימים מה לא עבד ומחליטים במודע לנהוג אחרת. הכאב שחוו הופך אותם לבוגרים בעלי מודעות גבוהה לעצמם ולצרכים הרגשיים של בני זוגם. השאיפה שלהם היא ליצור זוגיות שוויונית ומכבדת, המבוססת על הקשבה, הדדיות ועבודה משותפת.
סיכומו של דבר – חוויות הילדות, טובות כרעות, הן בסיס מעצב אך אינן גזירת גורל. כל אדם מבוגר הוא בעל הבחירה לאמץ או לדחות את המודלים שקיבל, ולכתוב את סיפור חייו מחדש. אם בכל זאת עולים בזוגיות קשיים הקשורים בעבר המשפחתי, כדאי להיעזר בטיפול פסיכולוגי. עבודה עם מטפל מיומן מאפשרת להבין לעומק את ההשפעה של גירושין על ילדים, לזהות דפוסים הרסניים ולפתח עמדות וכלים חדשים לזוגיות מיטיבה.
שווה לנסות – כי מגיע לך טוב (וגם לילדים).
עופר
