בדידות בזוגיות - לחיות ביחד אבל לבד

יש הרבה סיבות להרגשת בדידות במערכת יחסים:

חוסר תקשורת זוגית כגורם לתחושת בדידות

כשחושבים על זה, התקשורת היא כמו צינור החמצן של הזוגיות. בלעדיה, הקשר פשוט לא יכול לשרוד לאורך זמן. אבל לא מדובר רק בלדבר סתם, אלא לדבר באמת – לשתף מה עובר עלינו, מה אנחנו מרגישים, מה הפחדים והחלומות שלנו. זה אומר להיות חשופים ואמיתיים אחד מול השני.
הבעיה מתחילה כשהשיחות הופכות לסוג של "שאלון" טכני – "מה היה היום בעבודה?", "מה להכין לארוחת ערב?", "מתי לקחת את הילדים מהגן?". כל אלה שאלות חשובות כמובן, אבל כשהן הופכות לתוכן היחיד של השיחות בינינו, משהו מתחיל להישחק.
פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים מול בן הזוג, אבל לא באמת מרגישים את הנוכחות שלו. כל אחד עסוק בענייניו, אין קשר עין, אין תשומת לב אמיתית. וככה, בלי ששמים לב, מתחילה להיווצר תחושת ניכור וזרות.

כשאין תקשורת אמיתית, כל הדברים הקטנים שמפריעים לנו מתחילים להצטבר. אנחנו לא מדברים עליהם, אז הם הופכים ל"פילים" גדולים בחדר. וזה יוצר מצב שבו שני אנשים חיים תחת אותה קורת גג, אבל בעצם לא מכירים אחד את השני באמת

ואכן המחקרים לא משקרים – זוגות שמשקיעים בתקשורת, שמרגישים בנוח לדבר גם על הדברים הפחות נעימים, הם אלה שמצליחים להחזיק מעמד לאורך זמן. כי בסופו של דבר, מערכת יחסים בנויה על היכולת שלנו להתחבר, להבין ולהכיל אחד את השני. תקשורת טובה מובילה לשביעות רצון ופחות לגירושין. אז אם אתם מרגישים שהשיחות ביניכם שלך הפכו שטחיות ולא מספקות, זה הזמן להתחיל לעבוד על זה.

ריחוק פיזי ומיני כסימן לבדידות בזוגיות

בזוגיות המגע הפיזי הוא הרבה יותר מסתם מגע – הוא דרך להביע קרבה, אינטימיות, תשוקה ואהבה בלי מילים. זו שפה משותפת שרק שני בני הזוג מבינים.
אבל מה קורה כשפתאום אין יותר חיבוקים ספונטניים במטבח? כשאין יותר החזקת ידיים בזמן טיול? כשאפילו נשיקה לפני השינה הופכת לעוד משימה שצריך לסמן עליה וי? זה הרגע שבו האזעקות צריכות להתחיל לצלצל.
כי המגע הפיזי הוא לא רק "בונוס" בזוגיות, הוא צורך בסיסי והדבר מקבל משנה תוקף כשמדובר ביחסי מין.

יחסים אינטימיים הם הבסיס לקשר הזוגי. ירידה במשיכה ובתדירות היחסים, היא כמו נורה אדומה שמהבהבת ואומרת "סכנה! יש כאן בעיה!".
ברור שבכל זוגיות יש עליות ומורדות. יש תקופות עמוסות ומלחיצות שבהן המיניות זזה קצת הצידה. אבל כשזה הופך למצב קבוע, כשעוברים שבועות וחודשים בלי אינטימיות, משהו מתחיל להישבר.
כי פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו ישנים במיטה כפולה, אבל מרגישים כאילו יש קיר באמצע. אנחנו יכולים לשבת על אותה ספה, אבל להרגיש מרוחקים  קילומטרים אחד מהשני. 
הבדידות שמתלווה לריחוק פיזי ומיני יכולה להיות הרסנית. היא לא נשארת רק בחדר המיטות, היא מחלחלת לכל תחומי החיים. היא משפיעה על הביטחון העצמי שלנו, על מצב הרוח ועל היכולת שלנו להתרכז ולתפקד.

חוסר הערכה והכרת תודה

חוסר הערכה והכרת תודה בזוגיות זה כמו חומצה שמכרסמת לאט לאט את היסודות של הקשר. זה מתחיל בדברים הקטנים – ארוחה שהוכנה בלי מילה טובה, עבודה קשה שנעשתה ללא הכרה, מאמץ שהושקע ונתפס כמובן מאליו.
בהתחלה, אולי בת הזוג עוד תנסה להזכיר לך, לרמוז בעדינות. אבל עם הזמן, כשהיא רואה שוב ושוב שהמאמצים שלה לא נראים או מוערכים, משהו בתוכה מתחיל להיסגר.
היא תתחיל לחשוב לעצמה "אז בשביל מה להתאמץ בכלל? אף אחד לא שם לב, אף אחד לא אומר תודה". וככה, לאט לאט, היא תפסיק להשקיע. היא עדיין תעשה את הדברים שצריך, אבל בלי הלב, בלי הרצון לתת ולהתמסר.
וזה לא מפתיע. כי בסופו של דבר, כולנו רוצים להרגיש נראים, להרגיש משמעותיים עבור האדם שאנחנו אוהבים. אנחנו רוצים לדעת שהמאמצים שלנו לא היו לשווא, שהם הוסיפו ערך וחום לזוגיות.
אבל כשזה לא קורה, כשהשותף שלנו לחיים לוקח אותנו כמובן מאליו, אז משהו  מתחיל להכבות ומתחילים להרגיש שקופים וחסרי ערך. כאילו אנחנו רק עוד פריט ברשימת המטלות, ולא אדם שלם עם רגשות וצרכים.

לאט אט, התחושות האלו הופכות לכעס, למרירות. אנחנו מתחילים להאשים את בן הזוג שלנו, להטיח בו דברים. או גרוע מכך, פשוט מתנתקים ומוותרים.
זו בדידות שונה מבדידות פיזית. זו בדידות של הנפש, של הלב. ההרגשה שאפילו האדם הקרוב לך ביותר לא באמת מכיר אותך, לא מוקיר אותך.  

הרגשת הערך של כל אחד בזוגיות היא קריטית. אם בת הזוג שלך מרגישה שאתה לא רואה ומעריך אותה, היא תתחיל להסתגר ולהתרחק. זה הבסיס לתחושת בדידות ולבסוף גם לנתק ביניכם.

העדר זמן איכות ופעילויות משותפות

כולנו מכירים את תחושת ה"אנחנו" המיוחדת הזאת שנוצרת כשעושים משהו ביחד – בין אם זה טיול קטן, ארוחה מושקעת או פשוט צחוקים על סדרה אהובה. זה כמו דבק בלתי נראה שמחבר אותנו, מזכיר לנו למה בחרנו אחד בשני מלכתחילה.
אבל מה קורה כשהדבק הזה מתחיל להתפורר? כשהחיים הופכים למרוץ בלתי פוסק של עבודה, חובות, לוגיסטיקה משפחתית – וכל הזמן הזה, אנחנו שוכחים לעצור ופשוט להיות ביחד?

לאט לאט, בלי ששמנו לב, אנחנו מוצאים את עצמנו מנהלים חיים מקבילים. כל אחד שקוע בפלאפון שלו, בענייניו, במטלות שלו. אנחנו אולי עדיין ישנים באותה מיטה, אבל הפכנו כמעט לזרים שחולקים מרחב משותף.
וזה לא קורה ביום אחד. זה תהליך איטי, שקט, כמעט מתגנב. בהתחלה עוד נזכור לצאת מדי פעם לדייט, לתכנן חופשה משותפת. אבל ככל שהחיים נהיים יותר ויותר עמוסים, הדברים האלה זזים לסוף רשימת העדיפויות.
והבעיה היא שכשאין השקעה בזמן איכות, משהו ביחסים מתחיל להיסדק. כי פתאום, במקום שותף לצחוק ולבלות איתו, יש לנו שותף לניהול משק הבית. במקום לחלוק חלומות ותקוות, אנחנו מדברים רק על חשבונות וקניות.
וזה לא שלא אוהבים יותר, זה לא שלא אכפת. אבל כשאין דלק של זמן איכות, האש של האהבה פשוט דועכת לאט. 
כי הרי תחשבו על זה – איך אפשר להכיר באמת את מי שחי איתך, אם אתם אף פעם לא חווים משהו ביחד? איך אפשר לשמור על החיבור הזה, על ההתרגשות והסקרנות אחד כלפי השני – אם כל מה שעושים ביחד זה סידורים ומטלות?

בלי זמן איכות, תחביבים והנאות משותפות, הזוגיות נהיית יבשה. כל אחד שקוע בענייניו בלי תחושת שותפות. כשאין רגעים של הנאה משותפת, בילויים, צחוק וכיף ביחד, הזוגיות הופכת לשגרה אפורה. ואז כשאין חוויות מחברות גם הניצוץ נעלם.